אור חדש ט׳:כ״ו

26 "על כן קראו לימים האלה פורים וגו'" פסוק כו. ואין להקשות, למה קראו להם "פורים" בלשון רבים. כי כבר התבאר זה למעלה אצל פסוק כד "להפיל פור הוא הגורל", עיין שם. ויש לומר גם כן מה שאמר "על כן קרא לימים האלה פורים", היינו יום י"ד ויום ט"ו בשושן, מפני שהם מחולקים; בי"ד הרגו בשונאיהם, ויום ט"ו יום הנחה משתה שמחה למעלה פסוק יח. אף על גב שאלו שני ימים הוקבעו על ידי גורל אחד, מכל מקום כיון שאין יום זה כיום זה, והם מחולקים, נקראו "פורים" בלשון רבים.

27 "על כן על כל דברי האגרת הזאת וגו'". פירוש, "על כן" פירוש אל מה שאמר "על כן קראו לימים האלה פורים", על כן שיהיו הימים נכרים וידועים משאר ימי השנה, ויהיו מקיימין אותם מידי שנה בשנה, ובזה שיהיה נזכר כל אשר כתוב באגרת הזאת, ובשביל זה ידעו הניסים אשר ראו בעיניהם והגאולה שהיה להם בשביל זה. וכך פירש בתרגום יהונתן.

28 אבל בגמרא מגילה יט. אמרו, מהיכן קורא את המגילה ויוצא בה כדי חובתו; רבי מאיר אומר, כולה. רבי יהודא אומר מ"איש יהודי" למעלה ב, ה. רבי יוסי אומר, מ"אחר הדברים האלה" למעלה ג, א. רבי שמעון אומר, מ"בלילה ההוא" למעלה ו, א. רב הונא אמר, מהכא "ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם". מאן דאמר כולה, "מה ראה" אחשורוש להשתמש בכלי בית המקדש, "על ככה" שמלאו שבעים שנה למאי דחשיב ולא אפריקו*. "ומה הגיע אליהם" בא השטן ורקד ביניהם והרג את ושתי. מאן דאמר מ"איש יהודי", "מה ראה" מרדכי שנתקנא בהמן, "על ככה" דשוייה נפשיה עבודת אלילים. "ומה הגיע אליהם" דמתרחיש להו ניסא. מאן דאמר מ"אחר הדברים האלה", "מה ראה" המן שנתקנא בכל היהודים, "על ככה" משום ד"מרדכי לא יכרע ולא ישתחוה" למעלה ג, ב, "ומה הגיע אליהם" שתלו אותו ואת בניו על העץ. ומאן דאמר מ"בלילה ההוא", "מה ראה" אחשורוש להביא ספר הזכרונות, "על ככה" דזמינתיה אסתר להמן ואסקיה אדעתיה למיעץ עצה עילויה דההוא גברא למקטליה. "ומה הגיע עליהם" דאתרחיש להו ניסא.

29 הנה נראה כן גם הם מפרשים הכתוב "על כן על כל דברי האגרת הזאת" כמו שפירשנו, רק שפירשו "מה ראו על ככה" על התחלת הדבר שהיה סבה והתחלה אל עיקר הגאולה, "ומה הגיע אליהם" הוא תכלית הגאולה. וסבר רבי מאיר כולה צריך לקרות, כי הריגת ושתי הוא תועלת אל הגאולה כדי שתבא אסתר תחתיה. ורבי יהודא סבר מ"איש יהודי" למעלה ב, ה, מפני שכאן מזכיר את מרדכי שהוא "איש יהודי", על שם שמסר נפשו על עבודה זרה, כמו שעשה להמן, ולפיכך למעלה ג, ב "ולא ישתחוה", וממנו באה הגאולה עצמה. ומאן דאמר מן "אחר הדברים" למעלה ג, א, סבר כי השם יתברך גאלם מן הצרה שהגיע להם, וזהו התחלה לגאולה. והתחלת הצרה היה מה שגדל המלך את המן שם. ומאן דאמר מן למעלה ו, א "בלילה ההוא", סבר התחלת הגאולה עצמה מן "בלילה ההוא נדדה".